החלטה בתיק המ"ש 105-12

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, לפי סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1985 (להלן : "חוק העבירות המנהליות").

ואלה העובדות הצריכות לעניין :

1.         ביום 21.8.08 נערכה ביקורת של מפקחי המשיבה בנכס הנמצא בבעלות המבקש ברח' אחי אילת 41 בכפר יונה. במקום נמצאו שלושה עובדים זרים פלסתינאים, בעת שעסקו בעבודות בניה. העובדים לא היו במועד       הביקורת אזרחי ישראל או תושביה, והם הועסקו שלא כחוק.

2.         ביום 18.9.08 נחקר המבקש בקשר לעבירה המיוחסת לו (נספח ב2 לתגובת        המשיבה).

3.         ביום 25.5.09 הוטל על המבקש קנס מנהלי קצוב בסך כולל של 15,000 ש"ח.      הודעת הקנס נשלחה ביום 31.5.09 בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובתו     הרשומה של המבקש, כפי שגם מסר במעמד חקירתו (רח' מאז"ה 26,          הרצליה) (ר' נספחים ב1-ב2 לתגובת המשיבה), והוחזרה על ידי הדואר בצירוף

            הציון "לא נדרש" (נספחים א1-א3 לתגובת המשיבה).

4.         ביום 15.7.10 פנה המבקש למשיבה בבקשה לקבלת אורכה למתן תגובה            ולקבלת חומר החקירה.

5.         לאחר קבלת הבקשה, הועבר עניינו של המבקש להשלמת חקירה. המבקש        זומן מספר פעמים לחקירה, אולם כל הזימונים שנשלחו הוחזרו ע"י הדואר בצירוף הציון "לא נדרש".

6.         ביום 16.11.11 ניתנה החלטת התובע המוסמך, לפיה נדחתה בקשתו של             התובע לביטול הקנס.

7.         ביום 10.5.12, הגיש המבקש פעם נוספת, הפעם באמצעות פרקליט, בקשת         אורכה להגשת בקשה לביטול קנס.

8.         ביום 30.5.12 נדחתה בקשתו של המבקש על ידי תובע מוסמך.

            החלטה זו הומצאה לב"כ המבקש דאז ביום 6.6.12.

9.         הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט הוגשה לבית דין זה ביום 12.8.12.

עד כאן העובדות הצריכות לעניין.

המבקש טוען כי כל דרישות והחלטות התמ"ת נשלחו לכתובתו של אביו של המבקש- לרח' מאז"ה 26 בהרצליה. אביו של המבקש הינו אדם מבוגר אשר אינו מתפקד ובוודאי שאינו בודק דברי דואר. המבקש עצמו אינו מתגורר בכתובת הנ"ל שנים רבות. רק לאחר מספר חודשים נודע למבקש על קיומו של הקנס המנהלי, או אז החל לפנות לרשויות המתאימות באין ספור בקשות, אך ללא הועיל.

נוכח האמור, טוען המבקש כי יש ליתן לו את יומו בבית הדין שכן לגופו של עניין נטען כי המבקש מעולם לא העסיק עובדים זרים וכי העובדים נשוא העבירות המיוחסות לו, כלל לא היו עובדים שלו אלא של קבלן שיפוצים שהועסק מטעמו לצורך ביצוע עבודות שיפוץ בביתו, וזאת בהתאם להסכם התקשרות שנחתם בינו לבין אותו קבלן (נספח א לבקשה).

ב"כ המשיבה טוענת, כי הודעות הקנס הומצאו כדין למבקש וכי המבקש לא הראה כי הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות בו וכי הוגשה מיד עת שהוסרה המניעה, וכן לא הראה נימוקים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד להגשת הבקשה. עובדה היא כי למבקש נודע על הודעות הקנס בשנת 2009, אך פנה לבית הדין רק בשנת 2012, וזה אומר דרשני. כמו כן, אין לקבל את טענות המבקש לגופו של עניין, ולבית דין זה אין סמכות לדון בהם. גם טענות המבקש לעניין סיכויי הגנתו, אין בהם די כדי להוות עילה להארכת המועד. מעבר לצריך נטען, כי המבקש בחר שלא למסור את גרסתו במעמד החקירה ולא מסר פרטים אודות הקבלן הנטען. לאחר מכן זומן המבקש פעמים נוספות לחקירה ולא התייצב. ההסכם אליו מפנה המבקש, אשר נשלח לראשונה למשיבה בשנת 2012, אינו מכיל פרטים מזהים אודות הקבלן, פרט לשם פרטי, והמבקש לא הציג כל הוכחה על תשלום לקבלן הנטען. אף טענת המבקש כי הקבלן נחקר והודה בקשר להעסקה, אין לה בסיס בחומר הראיות.

הכרעה:

סעיף 13 (ב) לחוק קובע: